הטיפול באנגינה פקטוריס מבוסס על תרופות לייצוב העורק, להרגעת הכאבים ולבסוף אם צריך צנתור עם "בלון וסליל" או ניתוח מעקפים.
עיקר פעולתם של התרופות הוא להפחית את תצרוכת החמצן של הלב. ובמקביל לנסות למנוע את היווצרותו של קריש דם בעורק ולייצב את הרובד הטרשתי.
כאשר התרופות לא עוזרות או כאשר צנתור שבוצע מראה שמדובר במחלה קשה בעורקים כליליים הפתרון ההגיוני הוא לפתוח את העורק המוצר. את זה ניתן לבצע בזמן הצנתור על ידי "בלון" או אם המחלה מורכבת ומערבת מספר עורקים, בניתוח מעקפים.
"בלון" וסליל תומך- השלב הראשון הוא בדיקה בלבד: דרך העורק במפשעה מחדירים צינורית חלולה וארוכה (קטטר), שמגיעה עד לפתחו של העורק הכלילי הממוקם באבי העורקים, ממש מעל הלב, ודרכו מזריקים חומר ניגוד לתוך העורק על מנת להדגים את חללו הפנימי ולמקם את ההיצרות. לאחר הזרקה לכל עורקי הלב ואבחון הבעיה מסתיים הצנתור האבחנתי.
הרחבת העורק על ידי "בלון" מהווה את החלק הטיפולי של הצנתור. דרך אותו קטטר חלול מעבירים תיל עדין שלא נעצר בפתחו של העורק, אלה מוחדר לתוך העורק הכלילי עצמו ועובר גם את מקום ההיצרות. דרך הקטטר ועל גבי התיל מחדירים צינורית חלולה נוספת שבקצה שלה יש בלון – בשלב זה לא מנופח. הבלון מחובר לצינורית הדקה כך שמבחוץ – באזור המפשעה, אפשר להחדיר לתוכו נוזל ולנפח אותו. במצבו הנפוח הבלון יראה כמו "זפלין" קטן מאוד. את הבלון מביאים עד לאזור ההיצרות ושם מנפחים אותו ע"י נוזל ולא על ידי אויר! שמוזרק דרך הצינורית שיוצאת מהמפשעה. לאחר הניפוח, שנמשך לא יותר ממספר שניות, מרוקנים את הבלון, מושכים אותו החוצה ומצלמים שוב לראות את התוצאות. ברוב המקרים משתילים גם סליל תומך (דומה לקפיץ של עט כדורי). החדרת הסליל לא שונה בהרבה מהחדרת הבלון חוץ מזה שעל גבי הבלון הלא מנופח, מעלים עוד מחוץ לגוף, את הסליל, ובזמן ניפוח הבלון במקום ההיצרות בתוך העורק הכלילי, הסליל מתרחב ומקובע למקומו בתוך העורק תוך שהוא דוחף את ההיצרות לצדדים. את ההרחבות האלו, עם או בלי סליל תומך, ניתן לבצע לעורקים הכליליים, למעקפים ורידיים וגם למעקף עורקי שחובר בניתוח מעקפים קודם.
אחוזי ההצלחה של בלון וסליל טובות מאוד, מדובר על 95-97% אחוזי הצלחה מיידית בפתיחת העורק המוצר. הבעיה הגדולה היא שבאחוז לא מבוטל מפעולות הבלון הפשוט (ללא סליל), יש היצרות מחדש במקום ההצרות הראשונית. תוך שבועות עד חודשים, אם עושים צנתור חוזר, תמצא דרגה כזו או אחרת של היצרות ובכ- 30% מהמקרים ההיצרות משמעותית, התסמינים (אנגינה פקטוריס), חוזרים ויש צורך בהתערבות חוזרת. אחוזי ההיצרות מחדש הגורמת לחזרת התסמינים לאחר השתלת בלון עם סליל תומך פחותים ונעים סביב 10-20% שזהו הבדל מאוד משמעותי, לפחות מבחינה סטטיסטית.
טכניקת הסליל התומך קיבלה תאוצה בתחילת שנות התשעים וכיום זאת פעולה כמעט רוטינית בחדר הצנתורים. כיום בכ – 80% מהפעולות הטיפוליות מחדירים סליל תומך. תחילה בוצעו פעולות הרחבה על ידי בלון בהצרויות שהוגדרו "פשוטות", אך במהלך השנים, טכניקות יותר מתקדמות, שיפור באיכות המוצרים ובעיקר מיומנות שהלכה והשתפרה של המצנתרים, אפשרו לטפל בהיצרויות מורכבות מאוד, ביניהן היצרויות במוצא העורקים, היצרויות בנקודות פיצול העורק, היצרויות במעקפים ורידיים ועורקיים, וזאת תוך שימוש במגוון סוגי בלונים וסלילים.לאחרונה התווספו טכניקות טיפול חדשות באנגינה פקטוריס אשר יעילותן עדיין לא הוכחה חד משמעית
עיקר פעולתם של התרופות הוא להפחית את תצרוכת החמצן של הלב. ובמקביל לנסות למנוע את היווצרותו של קריש דם בעורק ולייצב את הרובד הטרשתי.
כאשר התרופות לא עוזרות או כאשר צנתור שבוצע מראה שמדובר במחלה קשה בעורקים כליליים הפתרון ההגיוני הוא לפתוח את העורק המוצר. את זה ניתן לבצע בזמן הצנתור על ידי "בלון" או אם המחלה מורכבת ומערבת מספר עורקים, בניתוח מעקפים.
"בלון" וסליל תומך- השלב הראשון הוא בדיקה בלבד: דרך העורק במפשעה מחדירים צינורית חלולה וארוכה (קטטר), שמגיעה עד לפתחו של העורק הכלילי הממוקם באבי העורקים, ממש מעל הלב, ודרכו מזריקים חומר ניגוד לתוך העורק על מנת להדגים את חללו הפנימי ולמקם את ההיצרות. לאחר הזרקה לכל עורקי הלב ואבחון הבעיה מסתיים הצנתור האבחנתי.
הרחבת העורק על ידי "בלון" מהווה את החלק הטיפולי של הצנתור. דרך אותו קטטר חלול מעבירים תיל עדין שלא נעצר בפתחו של העורק, אלה מוחדר לתוך העורק הכלילי עצמו ועובר גם את מקום ההיצרות. דרך הקטטר ועל גבי התיל מחדירים צינורית חלולה נוספת שבקצה שלה יש בלון – בשלב זה לא מנופח. הבלון מחובר לצינורית הדקה כך שמבחוץ – באזור המפשעה, אפשר להחדיר לתוכו נוזל ולנפח אותו. במצבו הנפוח הבלון יראה כמו "זפלין" קטן מאוד. את הבלון מביאים עד לאזור ההיצרות ושם מנפחים אותו ע"י נוזל ולא על ידי אויר! שמוזרק דרך הצינורית שיוצאת מהמפשעה. לאחר הניפוח, שנמשך לא יותר ממספר שניות, מרוקנים את הבלון, מושכים אותו החוצה ומצלמים שוב לראות את התוצאות. ברוב המקרים משתילים גם סליל תומך (דומה לקפיץ של עט כדורי). החדרת הסליל לא שונה בהרבה מהחדרת הבלון חוץ מזה שעל גבי הבלון הלא מנופח, מעלים עוד מחוץ לגוף, את הסליל, ובזמן ניפוח הבלון במקום ההיצרות בתוך העורק הכלילי, הסליל מתרחב ומקובע למקומו בתוך העורק תוך שהוא דוחף את ההיצרות לצדדים. את ההרחבות האלו, עם או בלי סליל תומך, ניתן לבצע לעורקים הכליליים, למעקפים ורידיים וגם למעקף עורקי שחובר בניתוח מעקפים קודם.
אחוזי ההצלחה של בלון וסליל טובות מאוד, מדובר על 95-97% אחוזי הצלחה מיידית בפתיחת העורק המוצר. הבעיה הגדולה היא שבאחוז לא מבוטל מפעולות הבלון הפשוט (ללא סליל), יש היצרות מחדש במקום ההצרות הראשונית. תוך שבועות עד חודשים, אם עושים צנתור חוזר, תמצא דרגה כזו או אחרת של היצרות ובכ- 30% מהמקרים ההיצרות משמעותית, התסמינים (אנגינה פקטוריס), חוזרים ויש צורך בהתערבות חוזרת. אחוזי ההיצרות מחדש הגורמת לחזרת התסמינים לאחר השתלת בלון עם סליל תומך פחותים ונעים סביב 10-20% שזהו הבדל מאוד משמעותי, לפחות מבחינה סטטיסטית.
טכניקת הסליל התומך קיבלה תאוצה בתחילת שנות התשעים וכיום זאת פעולה כמעט רוטינית בחדר הצנתורים. כיום בכ – 80% מהפעולות הטיפוליות מחדירים סליל תומך. תחילה בוצעו פעולות הרחבה על ידי בלון בהצרויות שהוגדרו "פשוטות", אך במהלך השנים, טכניקות יותר מתקדמות, שיפור באיכות המוצרים ובעיקר מיומנות שהלכה והשתפרה של המצנתרים, אפשרו לטפל בהיצרויות מורכבות מאוד, ביניהן היצרויות במוצא העורקים, היצרויות בנקודות פיצול העורק, היצרויות במעקפים ורידיים ועורקיים, וזאת תוך שימוש במגוון סוגי בלונים וסלילים.לאחרונה התווספו טכניקות טיפול חדשות באנגינה פקטוריס אשר יעילותן עדיין לא הוכחה חד משמעית
EECP –Extracorporeal Enhanced Counter pulsation
שיטת טיפול זו מבוססת על מנגנון המודינמי מורכב המאפשר בסופו של דבר ללב לדחוף דם קדימה בקלות יחסית בשלב ההתכווצות (סיסטולה), בעוד זרימת הדם לעורקי הלב בשלב ההרפיה (דיאסטולה) גוברת. ההנחה היא שהתוצאה הסופית היא יצירה הדרגתית של עורקים עוקפים (קולטרלים), המשפרים את זרימת הדם לאותם אזורים בלב אשר סובלים מאיסכמיה.במהלך הטיפול מרכיבים בלונים מיוחדים על רגלי החולה המתנפחים ומתרוקנים במהירות תוך תיאום מדויק עם פעימות הלב ותרשים האקג. הלחץ המופעל על עורקי הגפיים גורם לשינויים המודינמיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה